גל גלאון - אוסף הכדורים הנעלמים

בְּבֹקֶר שֶׁל שַׁבָּת אֲנִי הוֹלֶכֶת בָּרֶגֶל לַבַּיִת הַקָּטָן שֶׁל סַבָּא וְסַבְתָא. הַדֶּרֶךְ לֹא אֲרֻכָּה, אֲבָל אֲנִי אוֹהֶבֶת לָלֶכֶת לְאַט כִּי בְּשַׁבָּת הַכֹּל יוֹתֵר אִטִּי. שֶׁקֶט מְיֻחָד מַגִּיעַ לְבִקּוּר בְּשַׁבָּת, וְהוּא נִשְׁמָע וּמֻרְגָּשׁ. גַּם הַצִּפּוֹרִים יוֹדְעוֹת שֶׁשַּׁבָּת. הֵן יוֹתֵר מִתְבּוֹנְנוֹת, יוֹתֵר שָׁרוֹת בְּיַחַד, זוֹ עִם זוֹ. בִּמְיֻחָד יוֹנֵי הַתּוֹר הַמַּשְׁמִיעוֹת קוֹלוֹת שֶׁל חִזּוּר וְאַהֲבָה, קוֹלוֹת שֶׁנִּשְׁמָעִים חֲזָקִים בְּשַׁבָּת.

בְּשַׁבָּת קַל יוֹתֵר לָשִׁיר שִׁירִים כְּשֶׁהוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ, גַּם אִם לֹא זוֹכְרִים אֶת כָּל הַמִּלִּים. בַּבַּיִת שֶׁל הַסָּבִים יֵשׁ אֶת כָּל מָה שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת: בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה אֶת סַבָּא וְסַבְתָא. אֲנִי אוֹהֶבֶת גַּם אֶת קַרְנֵי הָאוֹר הַמְּיֻחָדוֹת שֶׁל שַׁבָּת בַּבֹּקֶר, שֶׁנִּכְנָסוֹת דֶּרֶךְ הַחֲרִירִים בַּתְּרִיסִים, וּבְזָוִית מַתְאִימָה אֶפְשָׁר לִרְאוֹתָן עוֹבְרוֹת דֶּרֶךְ הָאָבָק, מְלַטְּפוֹת אֶת כִּסֵּא הָעֵץ, הַשֻּׁלְחָן וְהַפִּנָּה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל הַצִּיּוּר עַל הַקִּיר, שֶׁאִישׁ כְּבָר לֹא מִסְתַּכֵּל עָלָיו.

וְיֵשׁ, כַּמּוּבָן, אֶת הָאֹכֶל הַטָּעִים וְהַמְּיֻחָד שֶׁנִּמְצָא אֵצֶל הַסָּבִים, שֶׁמַּגִּיעַ אַחַר כָּךְ, אַחֲרֵי שֶׁהֵם מִתְעוֹרְרִים.

הֲמוֹן סְפָרִים בְּכָל מִינֵי שָׂפוֹת עוֹמְדִים עַל הַמַּדָפִים לְלֹא סֵדֶר. סְפָרִים חֲדָשִׁים עִם דַפִּים מַבְרִיקִים וּסְפָרִים יְשָׁנִים, שֶׁצָּרִיךְ לִפְתֹּחַ בִּזְהִירוּת וּלְאַט כִּי הֵם מִתְפָּרְקִים, וְהַדַּפִּים יְכוֹלִים לָעוּף. יֵשׁ מִשְׂחָקִים מֵעֵץ עִם רֵיחַ יָשָׁן וְאָהוּב, וְאִם לֹא בְּדִיּוּק מְבִינִים אֶת הַחוּקִים, אֶפְשָׁר לְהַמְצִיא חֲדָשִׁים, וַאֲפִלּוּ טוֹבִים יוֹתֵר.

לְמַעְלָה בָּאָרוֹן יֵשׁ הַרְבֵּה כַּדּוּרִים שֶׁהָאֲוִיר יָצָא מֵהֶם, וְנִשְׁאֲרוּ סִימָנֵי הַבְּעִיטוֹת הַחֲזָקוֹת וְשִׁפְשׁוּפֵי הָאַסְפַלְט הַשָּׁחֹר שֶׁל הַמִּגְרָשׁ הַיָּשָׁן.

וְיֵשׁ גַּם אֶת קֻפְסַת הַכַּפְתּוֹרִים הַיְּשָׁנָה שֶׁגָּרָה עָמֹק בְּתוֹךְ אֲרוֹן הַבְּגָדִים, בַּמַּדָּף מִתַּחַת לַחֲלִיפוֹת וְלַשְּׂמָלוֹת הַמְּיֻחָדוֹת, הַתְּלוּיוֹת עַל הַקּוֹלָבִים הַגְּבֹהִים וְנִראוֹת כִּמְעַט כְּמוֹ אֲנָשִׁים אֲמִתִּיִּים שֶׁיְּשֵׁנִים בַּעֲמִידָה.

זוֹ לֹא סְתָם קֻפְסָה רְגִילָה, זוֹ קֻפְסַת מַתֶּכֶת עִם מִכְסֶה שֶׁקָּשֶׁה לִפְתֹּחַ, וְצָרִיךְ לְשֵׁם כָּךְ צִפָּרְנַיִם וְהַרְבֵּה כּוֹחַ. מִבַּחוּץ הַקֻּפְסָה מְלֵאָה בְּצִיּוּרִים מְעַנְיְנִים שֶׁאַף פַּעַם לֹא נִגְמָרִים, גַּם אִם מִסְתַּכְּלִים מִלְמַטָּה. אֶת הַקֻּפְסָה אִי-אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא בְּשֶׁקֶט, כִּי כְּשֶׁאֲנִי פּוֹתַחַת אֶת הָאָרוֹן וּמַחֲזִיקָה אוֹתָהּ, הַכַּפְתּוֹרִים מִיָּד מִתְעוֹרְרִים, כַּנִּרְאֶה מִשִּׂמְחָה, כִּי גַּם הֵם אוֹהֲבִים אֶת הַשַּׁבָּת. הֵם מְרַשְׁרְשִׁים וּמַכִּים עַל דָּפְנוֹת קֻפְסַת הַפַּח מִבִּפְנִים, וּכְבָר לֹא יְכוֹלִים לְחַכּוֹת.

אֲנִי לוֹקַחַת אֶת הַקֻּפְסָה, מְחַבֶּקֶת אוֹתָהּ צָמוּד לַגּוּף שֶׁתַּרְעִישׁ פָּחוֹת, וְיוֹצֵאת מֵחֲדַר הַשֵּׁנָה שֶׁל הַסָּבִים לַסָּלוֹן. בַּדֶּרֶךְ הִיא מַמְשִׁיכָה לְהַרְעִישׁ מֵהִתְרַגְּשׁוּת כְּמוֹ שָׁעוֹן מְעוֹרֵר מְקֻלְקָל, וַאֲנִי פּוֹסַעַת עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת כְּדֵי לֹא לְהָעִיר אֶת הַסָּבִים.

בַּסָּלוֹן אֲנִי מְנַסָּה לְנַחֵש קֹדֶם כֹּל, רַק לְפִי הַמִּשְׁקָל, אִם נוֹסְפוּ אוֹ נֶעֶלְמוּ כַּפְתּוֹרִים. סַבְתָא הִיא תּוֹפֶרֶת, וְתָמִיד יֵשׁ תְּנוּעָה שֶׁל בָּאִים וְיוֹצְאִים. לְאַחַר מִכֵּן אֲנִי בּוֹחֶנֶת אֶת הַצִּיּוּרִים, וְתָמִיד מוֹצֵאת בָּהֶם מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ וּמַפְתִּיעַ. וְרַק אָז אֲנִי פּוֹתַחַת אֶת הַקֻּפְסָה וּמַבִּיטָה בַּכַּפְתּוֹרִים. אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַמַּגָּע הַקַּר וְאֶת הָרַעַשׁ וְאוֹהֶבֶת לְגַלּוֹת בֵּין הַכַּפְתּוֹרִים אוֹצָרוֹת שֶׁל מַמָּשׁ. יֶשְׁנָם כַּפְתּוֹרִים עֲגֻלִּים לְגַמְרֵי עִם טַבַּעַת בַּקָּצֶה, וְיֵשׁ שְׁטוּחִים מִפְּלַסְטִיק. יֵשׁ כַּפְתּוֹרֵי מַתֶּכֶת גְּדוֹלִים וּכְבֵדִים שֶׁנִּרְאִים יְקָרִים. יֵשׁ אֶת הַקְּטַנִּים, הָרְגִילִים שֶׁמַּתְאִימִים לַכֹּל, אֲבָל בְּתוֹךְ הַקֻּפְסָה נִרְאִים שׁוֹנִים, כִּי לְכָל כַּפְתּוֹר סִפּוּר מִשֶּׁלּוֹ.

אֲנִי מוֹצִיאָה אֶת הַכַּפְתּוֹרִים, מְסַדֶּרֶת אוֹתָם בִּקְבוּצוֹת, בּוֹנָה אִתָּם שְׁבִילִים וּגְשָׁרִים וּמְחַכָּה לְסַבְתָא שֶׁתֵּצֵא כְּבָר כְּדֵי שֶׁנַּתְחִיל לְשַׂחֵק.

"הִתעוֹרַרְתְּ?"

"כֵּן, כֵּן, אֲנִי תֶּכֶף יוֹצֵאת."

סַבְתָא מִצְטָרֶפֶת אֵלַי עִם סֵפֶל תֶּה חַם וְיוֹשֶׁבֶת לְיָדִי עַל הַשָּׁטִיחַ.

"מָה הַכַּפְתּוֹר הַזֶּה? מֵאֵיפֹה הוּא?" אֲנִי מְרִימָה כַּפְתּוֹר אָדֹם, קָטָן עִם אַרְבָּעָה חוֹרִים לְחוּטִים.

סַבְתָא לוֹקַחַת אֶת הַכַּפְתּוֹר, מְמַשֶּׁשֶׁת אוֹתוֹ קְצָת, כְּאִלּוּ מוֹרִידָה אֶת הָאָבָק כְּדֵי לְהִזָּכֵר, מְקָרֶבֶת אוֹתוֹ לָעַיִן וּמִסְתַּכֶּלֶת דַּרְכּוֹ. "אָה, אֲנִי רוֹאָה שֶׁזֶּה כַּפְתּוֹר מְיֻחָד. הוּא הָיָה בַּחֻלְצָה הַמְּשֻׁבֶּצֶת שֶׁל סַבָּא מִזְּמַן, כְּשֶׁעָבַד בַּפַּרְדֵּס."

"אָז אֵיךְ הַכַּפְתּוֹר הִגִּיעַ לְפֹה?"

סַבְתָא שׁוּב מְרִימָה אֶת הַכַּפְתּוֹר, מַחֲזִיקָה מִצְּדָדָיו וּמַבִּיטָה דַּרְכּוֹ, דֶּרֶךְ הַחוֹרִים הַקְּטַנִּים שֶׁל הַחוּטִים. "בַּהַתְחָלָה הַחֻלְצָה הָיְתָה חֲדָשָׁה, אַחַר כָּךְ הִתְחִילָה לְהִפָּרֵם וּלְהִתְבַּלּוֹת, וּבַסּוֹף נִשְׁאַר מֵהַכֹּל רַק הַכַּפְתּוֹר, שֶׁאוֹתוֹ אֲנִי שׁוֹמֶרֶת בַּקֻּפְסָה."

"וְזֶה?" אֲנִי מוֹצִיאָה כַּפְתּוֹר יָרֹק, גָּדוֹל וְשָׁטוּחַ עִם גְּוָנִים שֶׁל אָפֹר.

הִיא מִתְבּוֹנֶנֶת, מַרְגִּישָׁה אוֹתוֹ, מְרִימָה וּמַבִּיטָה דֶּרֶךְ הַחוֹרִים. "זֶה כַּפְתּוֹר שֶׁהָיָה בָּאֹהֶל שֶׁלָּנוּ כְּשֶׁהִגַּעְנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִזְּמַן-מִזְּמַן. עוֹד לִפְנֵי הַצְּרִיפִים גַּרְנוּ בְּאֹהָלִים מִבַּד עִם פֶּתַח שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לִסְגֹּר אוֹתוֹ בְּאַרְבָּעָה כַּפְתּוֹרִים. זֶה אֶחָד מֵהֶם, הָאַחֲרוֹן שֶׁנִּשְׁאַר," הִיא מַסְבִּירָה.

וְאָז הִיא מְגַלָּה לִי אֶת הַסּוֹד שֶׁאֲנִי כְּבָר יוֹדַעַת, כִּי הִיא רוֹאָה שֶׁאֲנִי מִתְעַנְיֶנֶת. הִיא מִסְתַּכֶּלֶת לַצְּדָדִים לִבְדֹּק שֶׁאַף אֶחָד לֹא מַקְשִׁיב, וְלוֹחֶשֶׁת לִי בָּאֹזֶן אֶת הַסּוֹד: "אִם לוֹקְחִים אֶת הַכַּפְתּוֹר, מְקָרְבִים אוֹתוֹ לָעַיִן, עוֹצְמִים אֶת הַשְּׁנִיָּה וּמִסְתַּכְּלִים דֶּרֶךְ הַחוֹרִים בַּכַּפְתּוֹר, מִיָּד אֶפְשָׁר לִרְאוֹת מֵאַיִן הוּא הִגִּיעַ. מָה אִת חוֹשֶׁבֶת, שֶׁאַחֶרֶת הָיִיתִי יְכוֹלָה לִזְכֹּר מֵאֵיפֹה כָּל כַּפְתּוֹר? יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה."

"בֶּאֱמֶת? סַבְתָא, בֶּאֱמֶת?"

"בֶּטַח, תְּנַסִּי וְתִרְאִי."

אֲנִי לוֹקַחַת אֶת הַכַּפְתּוֹר הָאָדֹם הָרִאשׁוֹן, מְרִימָה אוֹתוֹ וּמְקָרֶבֶת לָעַיִן כָּךְ שֶׁאוּכַל לִרְאוֹת דֶּרֶךְ הַחוֹרִים, וַאֲנִי בֶּאֱמֶת רוֹאָה אֶת סַבָּא, צָעִיר עִם שֵׂעָר מַצְחִיק, עוֹבֵד בַּפַּרְדֵּס, קוֹטֵף אֶשְׁכּוֹלִיּוֹת וְשָׁר שִׁיר לֹא מוּבָן. "כֵּן, סַבְתָא, אֲנִי רוֹאָה! אֲנִי רוֹאָה אֶת הַכֹּל."

מִפֹּה אֲנִי כְּבָר יוֹדַעַת לְהַמְשִׁיךְ לְבַד. וַאֲנִי לֹא צְרִיכָה אֶת סַבְתָא שֶׁתַּסְבִּיר לִי מֵאֵיפֹה כָּל כַּפְתּוֹר. אֲנִי כְּבָר מַכִּירָה אֶת הַשִּׁיטָה. סַבְתָא הוֹלֶכֶת לַמִּטְבָּח לְהָכִין אֶת אֲרוּחַת הַבֹּקֶר הַקְּבוּעָה, וַאֲנִי בּוֹחֶרֶת בִּזְהִירוּת כַּפְתּוֹר מְיֻחָד אַחֵר, מְרִימָה אוֹתוֹ, מַרְגִּישָׁה אוֹתוֹ, וְלֹא מְנַסָּה לְדַמְיֵן אוֹ לְנַחֵשׁ מֵאַיִן הִגִּיעַ. פָּשׁוּט צָרִיךְ לְהָרִים וּלְהִסְתַּכֵּל דֶּרֶךְ הַחוֹרִים שֶׁל הַחוּטִים. מַפְלִיא אוֹתִי אֵיךְ הִגִּיעוּ לְסַבְתָא כָּל כָּךְ הַרְבֵּה כַּפְתּוֹרִים מִכָּל כָּךְ הַרְבֵּה מְקוֹמוֹת בָּעוֹלָם.

הַכַּפְתּוֹר הַלָּבָן הַגָּדוֹל, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׁשָּׁה חוֹרִים לְחוּטִים, הָיָה שֶׁל מַלְכַּת אַנְגְּלִיָּה. הַכַּפְתּוֹר עַצְמוֹ וְהַחוֹרִים בּוֹ גְּדוֹלִים, לָכֵן קַל לִרְאוֹת אֵיךְ הִיא רוֹכֶבֶת בַּכִּרְכָּרָה שֶׁלָּהּ, בַּעֲמָקִים יְרֻקִּים בֵּין אֲגַמִּים שְׁלֵוִים, וְאַרְבָּעָה סוּסִים מוֹשְׁכִים אֶת הַכִּרְכָּרָה בְּאִטִּיּוּת מְכֻוֶּנֶת. בְּסוֹף הַטִּיּוּל הִיא חוֹזֶרֶת לְאַרְמוֹן הָאֶבֶן הָעַתִּיק שֶׁלָּהּ עִם הַצְּרִיחִים הַגְּבֹהִים וְנֶעְלֶמֶת מֵאֲחוֹרֵי שַׁעַר הַבַּרְזֶל הַגָּדוֹל. אֲבָל זֶה כְּבָר רָחוֹק מִדַּי, וְגַם אִם מְקָרְבִים אֶת הַכַּפְתּוֹר לָעַיִן, כְּבָר אִי-אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת הָאַרמוֹן מִבִּפְנִים.

לַכַּפְתּוֹר הַסָּגֹל הַקָּטָן יֵשׁ שְׁנֵי חוֹרִים קְטַנְטַנִּים, שֶׁכְּדֵי לִרְאוֹת דַּרְכָּם צָרִיךְ לְהַצְמִיד אֶת הַכַּפְתּוֹר לָעֵינַיִם. אֲנִי רוֹאָה יַלְדָּה קְטַנָּה רָצָה יְחֵפָה בִּשְׁבִילֵי הָאַסְפַלְט הַפְּתוּחִים וּמַחֲזִיקָה בְּיָדָהּ בֻּבַּת בַּד חוּמָה שֶׁל דֹּב, שֶׁאַפּוֹ הוּא כַּפְתּוֹר סָגֹל קָטָן עִם שְׁנֵי חוֹרִים קְטַנְטַנִּים.

"סַבְתָא, סַבְתָא, בּוֹאִי מַהֵר לִרְאוֹת. מִי זוֹ הַיַּלְדָּה הַזֹּאת שֶׁרָצָה יְחֵפָה בַּשְּׁבִילִים?"

הִיא מִסְתַּכֶּלֶת וּמְקָרֶבֶת אֶת הַחוֹרִים לָעַיִן כִּי הֵם קְטַנִּים, "זוֹ אַתְּ כְּשֶׁהָיִית קְטַנָּה, וּלְפִי אֵיךְ שֶׁאַתְּ נִרְאֵית וּלְפִי הַנּוֹף, זֶה מֵהַזְּמַן שֶׁעוֹד גַּרְנוּ בַּבַּיִת הַיָּשָׁן."

"וְאֵיפֹה הַדֻּבִּי?"

"הַדֻּבִּי נִשְׁאַר שָׁמוּר הֵיטֵב בְּתוֹךְ הַכַּפְתּוֹר. בּוֹאִי נֵשֵׁב לֶאֱכֹל, גַּם סַבָּא כְּבָר קָם וְהָאֹכֶל מוּכָן," הִיא אוֹמֶרֶת.

"סַבָּא, בֹּקֶר טוֹב. לֹא רָאִיתִי שֶׁקַּמְתָּ."

"בֹּקֶר טוֹב, שִׂחַקְתְּ כָּל כָּךְ יָפֶה שֶׁלֹּא רָצִיתִי לְהַפְרִיעַ, אָז הָלַכְתִּי בְּשֶׁקֶט-בְּשֶׁקֶט עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת."

לִפְנֵי שֶׁאֲנִי הוֹלֶכֶת לֶאֱכֹל, רַק עוֹד כַּפְתּוֹר אֶחָד קוֹרֵא לִי לִבְדֹק אוֹתוֹ. אֲנִי מְרִימָה כַּפְתּוֹר צָהֹב מְשֻׁפְשָׁף וּמִסְתַּכֶּלֶת דַּרְכּוֹ, אֲבָל הָרֵיחַ שֶׁל אֲרוּחַת הַבֹּקֶר כָּל כָּךְ טוֹב שֶׁקָּשֶׁה לִי לִרְאוֹת, אָז אֲנִי מְנִיחָה אוֹתוֹ בַּצַּד לְאַחַר כָּךְ וּמִצְטָרֶפֶת לַסָּבִים.

אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים שְׁלָשְׁתֵּנוּ סְבִיב הַשֻּׁלְחָן בַּמִּטְבָּח וְאוֹכְלִים אֶת אֲרוּחַת הַבֹּקֶר הַפְּשׁוּטָה וְהַמְּיֻחֶדֶת שֶׁיֵּשׁ רַק בְּשַׁבָּת: עַגְבָנִיּוֹת מְטֻגָּנוֹת, בֵּיצַת עַיִן שֶׁצָּרִיךְ לִטְבֹּל אֶת הַלֶּחֶם בַּצָּהֹב, גְּבִינָה צְהֻבָּה מְטֻגֶּנֶת, וּלְקִנּוּחַ – רִבָּה מְיֻחֶדֶת מֵאַנְגְּלִיָּה שָׁאוֹכְלִים עִם חֶמְאָה עַל חַלָּה. אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לֶאֱהֹב אֶת הַשַּׁבָּת?

אַחֲרֵי אֲרוּחַת הַבֹּקֶר אֲנִי חוֹזֶרֶת לַשָּׁטִיחַ. סַבָּא רוֹחֵץ כֵּלִים וְשָׁר שִׁירִים שֶׁעוֹד לֹא הֻמְצְאוּ, סַבְתָא שׁוֹתָה אֶת אוֹתוֹ הַתֶּה, וַאֲנִי מְרִימָה אֶת הַכַּפְתּוֹר הַצָּהֹב. דַּרְכּוֹ אֲנִי רוֹאָה זוּג, אִישׁ וְאִשָּׁה יְחֵפִים, פּוֹסְעִים בַּשָּׂדוֹת, מַחֲזִיקִים יָדַיִם, צְמוּדִים זֶה לָזֶה, מַמָּשׁ כְּמוֹ יוֹנֵי הַתּוֹר בְּשַׁבָּת שֶׁשּׁוֹמְעִים בַּדֶּרֶךְ לַסָּבִים.

"סַבְתָא, בּוֹאִי, בּוֹאִי! נִרְאֶה לִי שֶׁאֲנִי רוֹאָה אֶת אַבָּא וְאִמָּא הוֹלְכִים בַּשָּׂדוֹת לְיַד הַבְּאֵר הַיְּשָׁנָה שֶׁנִּרְאֵית חֲדָשָׁה לְגַמְרֵי." סַבְתָא לֹא בָּאָה, אֶלָּא רַק מְחַיֶּכֶת מִשֻּׁלְחַן הָאֹכֶל. אֲנִי לֹא צְרִיכָה שֶׁהִיא תָּבוֹא, הֲרֵי אֲנִי רוֹאָה הַכֹּל, וְהִיא בֶּטַח רָאֲתָה אֶת הַכַּפְתּוֹר הַזֶּה הֲמוֹן פְּעָמִים.

פִּתְאוֹם אֲנִי קְצָת מִתְגַּעְגַּעַת הַבַּיְתָה, לַהוֹרִים, כִּי יוֹם שַׁבָּת הַיּוֹם, וְיֵשׁ לִי מָלֵא תִּכְנוּנִים וּדְבָרִים שֶׁאֲנִי עוֹד רוֹצָה לְהַסְפִּיק לִפְנֵי הָעֶרֶב.

אֲנִי מַחֲזִירָה אֶת כָּל הַכַּפְתּוֹרִים לַקֻּפְסָה, בּוֹדֶקֶת שֶׁאַף סִפּוּר לֹא נִשְׁאַר בַּחוּץ, כִּי הַשָּׁטִיחַ מָלֵא צוּרוּת וּצְבָעִים, וּבְקַלּוּת כַּפְתּוֹר יָכוֹל לָלֶכֶת לְאִבּוּד. אֲנִי שׁוּב מְצִיצָה, רַק לְרֶגַע, דֶּרֶךְ הַכַּפְתּוֹר הַסָּגֹל הַקָּטָן, לִרְאוֹת אֵיךְ הָיִיתִי פַּעַם, וְאֵיךְ הַכֹּל אָז הָיָה נָקִי מֵעֵצִים וּמִבָּתִים.

לִפְעָמִים, לִפְנֵי שֶׁאֲנִי סוֹגֶרֶת אֶת הַקֻּפְסָה וּמַחֲזִירָה לָאָרוֹן, כְּשֶׁסַּבָּא וסַבְתָא לֹא רוֹאִים, אֲנִי תּוֹלֶשֶׁת אֶת אַחַד הַכַּפְתּוֹרִים מֵחֻלְצַת הַשַּׁבָּת שֶׁלִּי, בְּדֶרֶךְ כְּלָל מֵהַשַּׁרְווּל אֵיפֹה שֶׁלֹּא מִשְׁתַּמְּשִׁים, וּמַכְנִיסָה אוֹתוֹ לְקֻפְסַת הַכַּפְתּוֹרִים, כְּדֵי שֶׁאַף פַּעַם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת יְמֵי הַשַּׁבָּת אֵצֶל הַסָּבִים גַּם כְּשֶׁאֶגְדַּל

למיכאל יש את אוסף הכדורים הנעלמים הגדול ביותר בעולם. נדב טס עם הטרקטור בין העננים כאילו הוא מטוס גדול. אסף, יעלי ויובל יוצאים לחפש את הסנדלים שנעלמו, וקופסת הכפתורים של סבתא היא חלון לעולם אחר.

"אוסף הכדורים הנעלמים" הוא ספר סיפורים לילדים ולמבוגרים שרואים את העולם כמות שהוא – מסתורי ומלא הרפתקאות – ויכולים להמריא על כנפי הדמיון.

הספר מלא בקולות, צבעים ריחות וחוויות שלקוחים מעולם הקיבוץ והטבע.

גל נולד וגדל בקיבוץ יסעור וחי כיום בקיבוץ עין המפרץ.

גל הוא מהנדס מכונות שאוהב לספר סיפורים, ליצור, ללכת יחף על הדשא ואוהב טבע ופשטות.